Vayedaber

Shvouoth

Daf 28a

הלכה: שְׁבוּעַת הַדַּייָנִין כול'. הַטַּעֲנָה. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. מָעָה כֶסֶף. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. שְׁתֵּי מָעִין. 28a מִחְלְפָה שִׁיטָּתִין דְּבֵית שַׁמַּי. תַּמָּן אָֽמְרִין. כֶּסֶף דֵּינָר. וְהָכָא אָֽמְרִין. כֶּסֶף מָעָה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתִין דְּבֵית הִלֵּל. תַּמָּן אָֽמְרִין. כֶּסֶף פְּרוּטָה. וְהָכָא אָֽמְרִין. כֶּסֶף תְּרֵין מָעִין. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. מִתְּחִילַּת מְכִירַת הָעִבְרִיָּה. מַה תְחִילַּת מְכִירָתָהּ בְּדֵינָר אַף קִידּוּשֶׁיהָ בְדֵינָר. וּבֵית הִלֵּל לְמֵידִין מִסּוֹף גֵּירוּעֶיהָ. מַה סוֹף גֵּירוּעֶיהָ בִפְרוּטָה אַף קִידּוּשֶׁיהָ בִפְרוּטָה. וּמַה טַעֲמָא דְבֵית שַׁמַּי. וְיָֽצְאָ֥ה חִנָּם֭ אֵ֥ין כָּֽסֶף׃. וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁאֵין כֶּסֶף. מַה תַלְמוּד לוֹמַר כָּֽסֶף. מִיכַּן שֶׁנִּמְכֶּרֶת יוֹתֵר מִכֶּסֶף. וְכַמָּה הִיא יוֹתֵר מִכֶּסֶף. דֵּינָר. אוֹ כָּֽסֶף פְּרוּטָה. יוֹתֵר מִכֶּסֶף שְׁתֵּי פְרוּטוֹת. סוֹף מַטְבֵּעַ כֶּסֶף מָעָה. וּתְהֵא מָעָה. רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. שֶׁאִם בִּיקְשָׁה לְמִגִרַע מִגְרַעַת מָעָה בְּכָל שָׁנָה וְיוֹצְאָה. וְתִגְרַע בִּפְרוּטָה. אָמַר רִבִּי אָבִין. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁאִם בִּיקְשָׁה לִיגָּרַע מִתְּחִילַּת הַשָּׁנָה הַשִּׂשִּׂית. מַה תְּחִילַּת הַשָּׁנָה הַשִּׂשִּׂית גֵּירוּעֶיהָ בִפְרוּטָה אַף קִידּוּשֶׁיהָ בִפְרוּטָה. אֶלָּא תְּחִילַּת גֵּירוּעֶיהָ מָעָה כֶסֶף וְסוֹף גֵּירוּעֶיהָ בִפְרוּטָה. וּמָה טַעֲמָא דְבֵית הִלֵּל. מִמַּה שֶׁסּוֹף גֵּירוּעֶיהָ בִפְרוּטָה אַתְּ יוֹדֵעַ שֶׁקִּידּוּשֶׁיהָ בִפְרוּטָה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁאִם נִשְׁתַּייֵר שָׁם שָׁוֶה פְרוּטָה שֶׁמָּא אֵינָהּ מְגָרַעֲתוֹ וְיוֹצֵא. כְּשֵׁם שֶׁסּוֹף גֵּירוּעֶיהָ בִפְרוּטָה כָּךְ קִידּוּשֶׁיהָ בִפְרוּטָה.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

גמ' הטענה. ברייתא היא דפליגי ב''ש וב''ה בשיעור הטענה וגרסינן להאי סוגיא בפ''ק דקידושין הל' א':

מחלפה שיטתין דב''ש. דהתם גבי קידושין אמרי דכסף דינר הוי והכא מפרשי לכסף דקרא מעה וכן קשיא דב''ה אדב''ה:

ר' יעקב בר אחא. קאמר דהיינו טעמייהו דב''ש בקידושין דלמדין מתחילת מכירת של אמה העברייה שהיא בדינר כדיליף לקמיה וב''ה סברי דלמדין מסוף גירועיה כשהיא יוצאת בגרעון כסף ואפי' אין לו עליה אלא פרוטה אחת מגרעת בפדיונה ויוצאת:

ומה טעמא דב''ש. השתא מפרש מנא להו דתחילת מכירתה בדינר הוי:

וכי אין אנו יודעין. שאם יוצאת בחנם אין כסף:

מכאן שנמכרת. בתחלה במה שהוא יותר מסתם כסף האמור בתורה והוא מעה ומוקמינן הכא איותר ממעה שהוא דינר כדמפרש ואזיל:

וכמה היא יותר מכסף דינר. דקרא ה''ק אין כסף שכבר אין מעה כסף עליה לפי שמגרעת היא בפדיונה שמחשבת היא עם האדון בכמה לקחה וכמה שנים שעברו בשיעבודה ולפי חשבון השנים מגרעת פדיונה ונותנת לו השאר ומזה שמענו דע''כ שנמכרת בתחילה בדינר כדמסיק לקמיה:

או כסף פרוטה. או נימא דכסף האמור כאן פרוטה הוא ויותר מכסף שתי פרוטות הן ובאלו היא נמכרה בתחלה:

סוף מטבע כסף מעה. הא לא מצית אמרת דע''כ אין מטבע כסף האמור בתורה פחות ממעה דגרה הוא מעה ולא מצינו דכתיבא בקרא פחות מגרה:

ותהא מעה. ומנא לך דביותר היא נמכרה ודוקא בדינר:

שאם ביקשה ליגרע מגרעת מעה בכל שנה ויוצאת. כלומר להכי אמרי בדינר דשייכא ביה גרעון מעה בכל שנה שאם נמכרה בתחילה לשש שנים בדינר והדינר הוא שש מעין מגרעת לו מעה לכל שנה ושנה שהיתה בשיעבודו ויוצאת:

ותגרע בפרוטה. ומנא לך דהגרעון במעה הוא הא שפיר משכחת לה נמי שנמכרה לו בתחילה במעה והגרעון היא בפרוט' ובפרוטות:

הגע עצמך. אי אתה יכול לומר כן דהגע עצמך שאם נמכרה בתחילה במעה ואם בקשה ליגרע מתחילת השנה הששית וכלומר שאף שעדיין לא הגיעו סוף השנים והיא רוצה להגרע בפדיונה ולחשוב עמו על כרחך בפרוטה פרוטה מגרעת ולא במעה וא''כ קשיא:

מה תחילת השנה הששית גירועיה בפרוטה וסוף גירועיה בפרוטה. כצ''ל וכן הוא בקידושין ושם גריס תחלת גירועיה בפרוטה וכו' ויותר מתישב היא. כלומר מה תאמר כאן דהשתא תחלת גירועיה וסוף גירועיה בפרוטות הן בתמיה והיכי מקיימית לקרא דאין כסף שעל המעה הוא נאמר שהרי משמעות הכתוב על סוף השנים הוא ויצאה חנם אין כסף שכבר אין עליה מעה כסף והלא אפי' בתחילת גירועיה כגון שהוא רוצה לצאת לאחר ב' או ג' חדשים ולחשוב עמו ולהגרע בפדיונה שוב אין מעה כסף עליה וא''כ שנמכרה במעה לא מצית אמרת:

אלא תחלת גירועיה מעה וסוף גירועיה פרוטה. כלומר אלא ודאי דהשתא מוקמינן אדינר ושפיר מצית לאוקמי לקרא דבסוף השנים איירי דכשהיא נמכרת בדינר היה תחלת גירועיה במעה מעה וסוף גירועיה הוא דבפרוטה וה''ק ויצאה חנם אין כסף שבשעת יציאתה היינו בתוך שנה הששית שוב אין מעה כסף עליה אבל אם נמכרה בתחילה בפחות מדינר אפי' קודם שנה ששית אין מעה כסף עליה והיינו טעמייהו דב''ש:

ומ''ט דבית הלל. גמרי מסוף גירועיה שהיא בפרוטה דהגע עצמך שאפי' אם לא נשתייר עליה אלא שוה פרוטה שמא אינה מגרעת ויוצאת הילכך ילפינן קידושין מינה הואיל דאשכחן דשוה פרוטה חשיב ממון לענין גרעון:

מִחְלְפָה שִׁיטָּתְהוֹן דְּבֵית הִלֵּל. כִּֽי יִתֵּן֩ אִ֨ישׁ אֶל רֵעֵ֜הוּ וגו'. אִם לְלַמֵּד שֶׁאֵין בֵּית דִּין נִזְקָקִין לְפָחוֹת מִשָּׂוֶה פְרוּטָה. כְּבָר כָּתוּב לְאַשְׁמָ֥ה בָֽהּ׃ פְּרָט לְפָחוֹת מִפְּרוּטָה. מִיכָּן שֶׁיֵּשׁ כָּאן יוֹתֵר מִכֶּסֶף. וְכָמָּה הוּא. שְׁתֵּי מָעִין. אוֹ כֶּסֶף פְּרוּטָה. יוֹתֵר מִכֶּסֶף ב' פְרוּטוֹת. סוֹף מַטְבֵּעַ כֶּסֶף מָעָה. וּתְהֵא מָעָה. אֽוֹ כֵלִים֙. מַה כֵלִים ב' אַף כֶּסֶף ב'. מַה מְקַייְמִין דְּבֵית שַׁמַּי אֽוֹ כֵלִים֙. כְּהָדָא דְתַנֵּי רִבִּי נָתָן. אֽוֹ כֵלִים֙. לְהָבִיא כְלֵי חֶרֶס. שְׁמוּאֵל אָמַר. טְעָנוֹ שְׁנֵי מְחָטִין וְהוֹדָה לוֹ בְאַחַת מֵהֶן חַייָב. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. וְהֵן שֶׁיְּהוּ יָפוֹת שְׁתֵי פְרוּטוֹת. שֶׁיְּהֵא הְטַּעֲנָה פְרוּטָה וְהַהוֹדָייָה פְרוּטָה. אַתְיָא כְבֵית שַׁמַּי דְלָא יַלְפֵּי כֶּסֶף מִכֵּלִים. בְּרַם כְּבֵית הִלֵּל דְּיַלְפֵּי כֶּסֶף מִכֵּלִים. מַה כֵלִים שְׁנַיִם אַף כֶּסֶף שְׁנַיִם. וְדִכְווָתָהּ. מַה כֶסֶף שְׁתֵּי מָעִין אַף כֵּלִים שְׁתֵּי מָעִין.

Traduction

⁠— (118)En tête est une page traduite au Qidushin ibid.. R. Abah ou R. Juda dit au nom de R. Samuel: chaque fois que l’assertion de deux témoins condamne le défendeur à payer une valeur, l’assertion d’un seul témoin fait que le défendeur sera tenu de jurer ce qu’il nie (119)V. Sanhedrin 3, 3.. Comme deux témoins peuvent contraindre quelqu’un à restituer une terre qu’il détient indûment, l’assertion d’un témoin en ce cas fait-elle déférer le serment? —Non, on ne jure pas en cas de contestation pour un immeuble. Puisque sur le dire de deux témoins on impose une amende à qui l’a méritée, lui déférera-t-on le serment sur l’assertion analogue d’un seul témoin? -Non, on ne jure pas en fait d’amende. Comment dire qu’en cas de condamnation par l’attestation de deux témoins, celle d’un seul entraîne le serment, puisque deux témoins peuvent condamner à payer la valeur d’une prouta, et d’autre part il est dit ici: ''La demande doit avoir au moins la valeur de deux maoth d’argent, et le débiteur doit avouer la valeur d’au moins une prouta'' (à l’opposé de l’avis précédent)? Notre Mishna parle du cas où l’individu jure de lui-même (sans intervention d’un tiers), tandis que l’avis de Samuel se réfère au cas d’un serment imposé par autrui. R. Hisda et ses compagnons contestent l’avis de Samuel et disent que tous les serments déférés par les juges seront les mêmes; sans distinguer entre le serment spontané et celui qui est imposé, il faut pour établir la culpabilité que la demande soit au moins de deux maoth d’argent,

Pnei Moshe non traduit

מחלפה שיטתהון דב''ה. אכתי קשיא על ב''ה מ''ט אמרו בטענה שתי מעין:

כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור וגו'. כתיב ומה בא כסף ללמדנו:

אם. ללמד שאין ב''ד נזקקין לדון בפחות משוה פרוטה הא כבר שמעינן מדכתיב לאשמה בה ודריש לה בת''כ פרט לפחות משוה פרוטה דלאו אשמה וחוב מיקרי ולאו כפירה היא:

מיכאן. דכסף דקרא בה ללמדינו שיש כאן בטענה יותר ממעה כסף והן שתי מעין כדיליף לקמיה מהקישא דכלים:

או. נימא דכסף דקרא פרוטה הוא ויותר מכסף דילפינן על ב' פרוטות הוא:

סוף מטבע כסף. של תורה מעה הוא ולא פחות מכאן:

ותהא מעה. ונימא דכסף אחת קאמר קרא:

או כלים. כתיב ומקשינן כסף לכלים:

מה מקיימין דב''ש או כלים. דאי לאו להיקשא אתו או כלים למה לי:

להביא כלי חרס. דכלים כל שהן משמע ואי לאו דכתיבי ה''א דוקא דבר חשוב כמו כסף בעינן:

והן. דוקא שהמחטין יפות שתי פרוטות כדי שלא תהא הכפירה וכן ההודאה פחות מפרוטה:

אתיא כב''ש. הא דשמואל כב''ש אתיא דע''כ שמואל ס''ל דלא בעינן בכלים שיהו שוין שתי מעין והא קמ''ל וא''כ אזלא שיטתיה כב''ש בענין דלא ילפי היקשא דכסף לכלים והלכך לא מקשינן נמי כלים לכסף אבל לב''ה דמקשי כסף לכלים ודכוות' מקשינן כלים לכסף מה כסף דבר חשוב ושתי מעין בעינן ה''נ כלים דבר חשוב שיהו שוין שתי מעין:

Shvouoth

Daf 28b

רִבִּי בָּא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. כָּל שֶׁשְּׁנַיִם מְחַייְבִין אוֹתוֹ מָמוֹן עֵד אֶחָד זוֹקְקוֹ לִשְׁבוּעָה. וַהֲרֵי שְׁנַיִם 28b מְחַייְבִין אוֹתוֹ קַרְקַע. שַׁנְייָא הִיא שֶׁאֵין נִשְׁבָּעִין בַּקַּרְקָעוֹת. וַהֲרֵי שְׁנַיִם מְחַייְבִין אוֹתוֹ קְנָס. שַׁנְייָא הִיא שֶׁאֵין נִשְׁבָּעִין בַּקְּנָס. וַהֲרֵי שְׁנַיִם מְחַייְבִין אוֹתוֹ פְרוּטָה. וְכֵן הִיא דְתַנִּינָן. שְׁבוּעַת הַדַּייָנִין. הַטַּעֲנָה שְׁתֵּי כֶסֶף וְהַהוֹדָייָה שָׁוֶה פְרוּטָה. מַתְנִיתָא בְּשֶׁנִּשְׁבָּע מִפִּיו. מַה דָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּנִשְׁבָּע מִפִּי אֲחֵרִים. רַב חִסְדָּא וַחֲבֵרוּתֵיהּ פְלִיגֵי. שְׁבוּעַת הַדַּייָנִין. כָּל שְׁבוּעַת הַדַּייָנִין. לָא שַׁנְייָא בֵּין מִפִּיו בֵּין מִפִּי אֲחֵרִים לְעוֹלָם אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁתְּהֵא הַטַּעֲנָה.

Traduction

et l’aveu au moins d’une prouta. R. Yohanan dit: si le défendeur prétend auprès du déposant avoir été volé, il ne sera coupable que s’il avoue une partie du dépôt, contrairement à l’avis de tous ses compagnons. Sur quoi s’appuient-ils? Sur ce qu’il est dit (Ex 22, 8): car c’est lui, mots applicables à la demande d’argent (par prêt). Mais alors pourquoi est-il dit aussitôt après: Il paiera le double à son prochain? (Pourquoi ce double paiement) En effet, il y a là une confusion de textes, et les mots c’est lui se réfèrent au prêt d’argent.

Pnei Moshe non traduit

זוקקו לשבועה. אם מכחישו:

והרי שנים מחייבין אותו קרקע. אם מעידין בקרקע שרוצה להחזיק שהיא של זה מחייבין אותו וא''כ נימא נמי דבעד אחד מחייבו שבועה:

שנייא היא. קרקע דלא שייכא שבועה עלה דאימעיט מקרא דאין נשבעין על קרקעות ושמואל לא אמר אלא במידי דשייכא שבועה:

והרי שנים מחייבין אותו. כשמעידין שחייב קנס וא''כ ליחייביה עד א' בשבועה:

שנייא היא שאין נשבעין בקנס. ה''נ מידי דלא שייכא ביה שבועה שאם אין עדים יודה ויפטר:

והרי שניים מחייבין אותו פרוטה וכן הא דתנינן שבועת הדיינין וכו'. כלומר ותנן דהשבועה היא דוקא בטענת שתי כסף וא''כ היכי קאמרת דכל מקום ששנים מחייבין ממון עד אחד מחייבו שבועה והרי שנים מחייבין אותו כשמעידין אפי' על פרוטה ואין שבועת הדיינין בטענה שהיא פחותה מב' כסף ואין עד אחד יכול לחייבו שבועה בפרוטה:

מתניתא בשנשבע מפיו. הא דאמרינן דאין שבועת הדיינין בטענה שהיא פחותה משתי כסף כשנשבע ע''י טענת עצמו שאין כאן עד כלל אלא שהודה במקצת וכפר במקצת:

מה דאמר שמואל בנשבע מפי אחרים. כלומר שמואל דאיירי בנשבע על ידי פי אחרים הוא שהעד שמעיד עליו הוא שזוקקו לשבועה ובהא לא בעינן שיהא הטענה שתי כסף אלא אפי' בפרוטה זוקקו עד אחד לשבועה:

פליגי. אדשמואל וס''ל דלא שנא נשבע ע''י טענת עצמו ולא שנא דנשבע על ידי עד אחד דמחייבו שבועה בעינן שיהא הטענה שתי כסף דשבועת הדיינין דתנינן כל שבוע' הדיינין בכלל:

לעולם. אינו חייב עד שיהא הטענה שתי כסף צ''ל:

וְהַהוֹדָייָה שָׁוֶה פְרוּטָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הַטּוֹעֵן לַחֲבֵירוֹ טַעֲנַת גַּנָּב אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיּוֹדֶה מִקְצָת. וְכָל חֲבֵרוֹי פְלִיגִין עֲלוֹי. מַה מְקַייְמִין כָּל חֲבֵרוֹי כִּי ה֣וּא זֶ֔ה. בְּטוֹעֲנוֹ מָמוֹן. אִם בְּטוֹעֲנוֹ מָמוֹן בְּדָא יְשַׁלֵּ֥ם שְׁנַ֖יִם לְרֵעֵֽהוּ׃ וְעֵירוֹבֵי פַּרְשִׁיּוֹת יֵשׁ כָּאן.

Traduction

R. Zeira dit (pour expliquer notre Mishna): le défendeur ne sera coupable que s’il a nié la valeur de deux maoth d’argent, outre la partie reconnue d’au moins une prouta (ce qui suppose une réclamation primitive d’au moins 2 maoth et une prouta). – ''En cas d’aveu d’une chose non réclamée, le défendeur est dispensé de jurer'', d’accord avec l’avis des compagnons de R. Yohanan, de rapporter l’expression c’est lui au prêt, et d’exiger l’unité d’objet entre la demande et la défense.

Pnei Moshe non traduit

וההודאה שוה פרוטה. לא שייכא הכא דהא בשבועת עד אחד לא בעינן הודאה במקצת ואגב שיטפ' המתני' היא:

הטוען לחבירו טענת גנב. בפקדון אינו חייב עד שיודה במקצת דכי הוא זה כתיבא בפרשה ומינה ילפינן דהודאת במקצת בעינן לחייבו שבועה:

וכל חברוי פליגין עלוי. כדמפרש ואזיל דסברי כי הוא זה בטוענו ממון וכלומר במלוה קאי וכדמסיק:

אם בטוענו ממון. משתעי הפרשה בדא כתיב ישלם שנים לרעהו בתמיה ומה שייך כפל במלוה:

ועירובי פרשיות יש כאן. משני דבאמת עירוב פרשיות הוא דקרא דכי הוא זה לא קאי אהאי פרשה אלא אפרש' דאם כסף תלוה קאי:

אָמַר רִבִּי זֵירָא. אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיְּהֵא בַכְּפִירָה שְׁתֵי כֶסֶף חוּץ מֵהַהוּדָייָה. אַתְיָא כַחֲבֵרוֹי דְרִבִּי יוֹחָנָן.

Traduction

Si le demandeur réclame un Maneh cent zouz et le défendeur dit ne rien devoir, il est acquitté sans serment''. —Mais ne va-t-il pas de soi que l’on est dispensé, quelqu’élevée que soit la demande s’il n’y a nul aveu? —Voici, en effet, comment il faut rectifier ce passage de la Mishna: Si le demandeur réclame un Maneh, et le défendeur ne reconnaît devoir qu’une prouta, il est tenu de jurer (malgré sa disproportion avec la réclamation). Quant à l’obligation de jurer pour l’aveu de la moitié du montant réclamée, Rav et R. Yohanan disent tous deux que c’est ainsi en cas de prêt devant témoins; mais pour le prêt sans témoins, le défendeur pourrait arguer avoir reçu le prêt et avoir restitué la moitié, aussi bien qu’il pourrait tout nier. Selon R. Juda (120)Cf. ci-après, 7, 1., on n’admet pas en question financière l’argumentation à fin de confiance, basée sur la possibilité d’un autre argument; ce n’est pas parce qu’il pourrait nier le prêt, qu’on lui ajoute foi de reconnaître la moitié de la réclamation. On peut opposer à l’avis de R. Yohanan (d’ajouter foi à l’emprunteur sans témoins) la Mishna suivante (6,2): ''Si l’un réclame à l’autre cent zouz, et l’autre déclare devant témoins que c’est dû, plus tard le demandeur en réclame le paiement bien que le défendeur dise avoir payé, il est acquitté; s’il dit qu’il n’était jamais débiteur, il est condamné''. Or, il s’agit là d’une assertion faite devant témoins; si donc on admet l’avis de R. Yohanan dans la Mishna, on ne s’explique pas que sur la réclamation en paiement, si le défendeur dit avoir payé, il soit acquitté.

Pnei Moshe non traduit

אינו חייב עד שיהא בכפירה שתי כסף חוץ מהודייה. אמתני' מהדר דתנן הטענה שתי כסף לאו אתחילת טענה הוא אלא על הכפירה שיהא כופר בטענת חבירו שתי כסף לבד ההודאת הפרוטה ותחילת הטענה צריך שתהא שתי כסף ופרוטה:

אתיא כחברוי דר' יוחנן. אמתני' קאי דקתני ואם אין הודאה ממין הטענה פטור דילפינן מדכתיב כי הוא זה שצריך שתהא ההודא' ממין זה שהוא טוענו וזהו כחברוי דר' יוחנן דלעיל דפליגי עליה וסבירא להו דעירוב פרשיות כתיב כאן וכי הוא זה אמלוה קאי:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source